enhe
logo

על המגרש שמחוץ למגרש

בשנת 1994, עת התחלתי לעבוד עם קבוצת הפועל תל-אביב בכדורגל, נחשפתי בעל כורחי לחלק מהחולאים שבתרבות הספורט בישראל. הקשר עם הפועל התחיל בטלפון מראש היחידה לספורט הישגי, איציק בן מלך, שהסביר לי שיורם אוברקוביץ’, לאור ההצלחות שלי עם ספורטאים אחרים, רוצה שאעבוד עם קבוצת הכדורגל של הפועל תל-אביב. תזכורת הסטורית קטנה לגבי שני המושגים הללו:

1. הפועל תל-אביב בכדורגל – מהמועדונים המובילים בארץ, נמצא אז בתקופה קשה, רצפי הפסדים, בצורת השגים, המאמן (משה סיני, שחקן עבר אגדי בהפועל, ’7 לב אדום’) מסוכסך עם הקהל בעונתו השניה כמאמן, ומיקום כללי של הקבוצה בירכתי הטבלה.

2. יורם אוברקוביץ’ – מהאנשים החזקים במשק ובעולם הספורט. בין שאר תאריו: ראש הועד האולימפי, נשיא הפועל, יושב ראש איגוד הכדורסל, יו’ר ועד עובדי חברת החשמל. וכמו שהקפיד להזכיר לי איציק בן-מלך בשיחה: ‘אדם שלא אומרים לו לא’

אני לעומת זאת, דווקא כן אמרתי לו ‘לא’. ליתר דיוק, אמרתי גם אישית ליורם אוברקוביץ’ (שבחר להתקשר אלי הביתה בעצמו בבוקר שלמחרת) – שאינני מעוניין לטפל בקבוצה משום שצריכים להתקיים שני תנאים: ראשון, שהמאמן, משה סיני בעצמו, יבקש את עזרתי, שני, שישלמו לי בקבוצה את התעריף המקובל שלי. ’סיני ירצה, והם ישלמו’. אמר בהחלטיות אוברקוביץ’. מכיוון שזה נשמע לי ‘פיקודי מדי’, ודורש התרשמות שלי ממקור ראשון, החלטתי לצאת לאבחון קצר בקבוצה ורק לאחר מכן להחליט אם להיענות להצעה של אוברקוביץ’. נפגשתי עם סיני, שאכן קיבל בברכה את הסיוע העתידי שלי, והתחלתי באבחון ראשוני עפ’י המתודה שלי. ערכתי תצפיות, ערכתי ראיונות עם שחקנים והבנתי את הרקע ומצב העניינים. הקבוצה היתה במצב לא טוב. מיקום בתחתית הטבלה, לחץ גדול במערכת, מתח מול הקהל, תקשורת שמקשה ויכולת משחק לא טובה.

ראיתי אימון אחד, ראיתי משחק אחד והבחנתי בהתפתחות המנטלית תוך כדי המשחק. (פתיחה טובה, ירידה ביכולת, לחץ של משבר, אובדן עשתונות ומנהיגות שלילית של כוכבים שגוערים באחרים) ואכן המשחק בו צפיתי הסתיים בתבוסה ביתית. על אף שניכר שיש פה סיטואציה ודינמיקה משברית, זיהיתי דווקא כמה היבטים חיוביים. קודם כל, היה בקבוצה לא מעט כישרון. בין השאר, הצטרף בעונה זו חיים רביבו לשחק בקבוצה. שנית, ניכר היה שיש אמון והערכה גורפת אצל השחקנים כלפי משה סיני. זאת על אף הלחץ, הניכור מהקהל וקשיים הנובעים מהנהלת המערכת. רביבו לדוגמא, ללא ספק מכוכבי הקבוצה, סיפר לי שפוסטר של סיני תלוי לו בחדרו. על בסיס כל מה שראיתי וניתחתי – החלטתי כן לקחת את המשימה. ראיתי פוטנציאל, ראיתי סיכוי לצאת מהמשבר ויכולת לבנות הצלחה. הבנתי כי כל הכלים למימוש הצלחה, קיימים בתוך הסגל הנוכחי.

הנורה האדומה הראשונה נדלקה, לצערי, כבר בערב המשחק הראשון בו צפיתי, בנסיעה משותפת עם אחד העסקנים, חבר הנהלת הקבוצה. אני מצידי, שמחתי לספר לו שלמרות הקשיים הניכרים בקבוצה, הניתוח שלי מצביע דווקא על פוטנציאל, על כישרון, על סיכויי הצלחה ועל הערכה גורפת לסיני. מכאן,כל אלו מורים על יכולת ליציאה מהמשבר בכוחות הפנימיים הקיימים היום בקבוצה. ולכן למעשה הודעתי לו שאני משיב בחיוב ולוקח על עצמי את העבודה עם מיקוד במשימה של סיוע למאמן ולשחקנים לצאת מהמשבר. תגובת העסקן היתה מאכזבת. ‘ואם’ שאל אותי, ‘נפטר את סיני, אז תישאר לסייע לנו להחלץ מהמשבר?’ עניתי בשלילה כי זה יהיה חסר טעם. אם כבר מהמלצתי הראשונה מתעלמים אז חבל יהיה להמשיך.

סיני לא פוטר באותו זמן, אך הסתבר שהנורה האדומה לא היתה מקרית. במשך כמה חודשים רצופים של עבודה בקבוצה, נחשפתי לשני רבדים שונים של פעילות: רובד מקצועי – בעבודה עם משה סיני ועם עוזרו כהן צדק, עם השחקנים ועם מנהל הקבוצה. הרגשתי ברובד הזה שהעבודה היתה מצויינת. במישור המקצועי והתפקודי של הקבוצה היו מהלכים יפים, עבודה יעילה והתקדמות מרשימה. התוצאות לא אחרו לבוא. הקבוצה טיפסה תוך מספר חודשים מהמקום ה-15 למקום החמישי ואף הגיעה בתום העונה לגמר הגביע. רובד עסקני – במקביל לצערי, המשיך כל העת ה’רחש-בחש’ בדרגי ההנהלה הבכירה יותר. בכלל זה טוו מיני פוליטיקות, הפעילו לחצים מיותרים, יצרו אי-סדרים, ביצעו מהלכים מאחורי הקלעים, נקטו פעולות שהביעו חוסר אמון ועוד.

באופן לא מפתיע, גם הסיפור מבחינתי האישית לא נגמר יפה בשל כך. בעוד מבחינה מקצועית היו מרוצים מאוד מהעבודה (וההשגים גם דיברו בעד עצמם), הרי שבהנהלה מצאו סיבות והסברים לא לשלם, ומצאתי את עצמי רודף אחרי תשלומים במשך חודשים. במגזר העסקי בו אני עובד עשרות שנים – מעולם לא היה לי מיקרה כזה. ההתנהלות הזו הביאה לפרישתי מההתקשרות איתם. הייתי צריך להמתין ולתמרן זמן רב כדי לקבל תשלום שהוסכם מראש, וגם זאת – הוסדר בשלב מאוחר יותר רק הודות להתערבות אישית של יורם אוברקוביץ’. אני ראיתי בסיפור הזה עוד סימפטום מצער לכך שניהול גרוע, אינטרסנטי, פוליטי וקטנוני, מפריע שוב ושוב  לפעול בצורה מקצועית אמיתית בספורט הישראלי.