enhe
logo

פסיכולוגיה של הספורט

- עם שרגא שדה ומיקי בראלי במחלקת המחקר בוינגייט 1988

הפסיכולוגיה של הספורט היתה הדבר שעניין אותי יותר מכל, תקופה ארוכה מאד. כשמצאתי סוף סוף מקום שיש בו עם מי לדבר על הנושא הייתי מאושר. במחלקה למחקר בוינגייט בהובלת גרשון טננבאום ויחד עם מיקי בראלי   ושרגא שדה  ובתמיכה של גלעד ויינגרטן שהיה אז מנהל מכון וינגייט, חלמנו, שזה יהיה פעם משהו רציני ויישומי מעבר למחקר. לפני 25 שנים כשהתחלתי לעסוק בתחום והוא היה בחיתולים, הייתה לי פנטזיה  שיגיע היום ובו יהיה פסיכולוג בכל קבוצה, בדיוק כמו שיש מאמן כושר בכל קבוצה. הרי זה ברור ומובן מאליו שהצד המנטלי הוא משמעותי מאד בספורט. זה היה כל כך ברור , כל כך הרבה שנים…..וכמעט כלום לא השתנה. אין פסיכולוג בכל קבוצה, אין פסיכולוג בכל אגודה ואין פסיכולוגים בנבחרות השונות. לפי מיטב הבנתי, אין גם בעולם הצלחה משמעותית בתחום זה. מכאן עולה השאלה   למה? המגזר העסקי נעזר בקואצ׳רים ובפסיכולוגים ארגוניים באופן שוטף. המגזר החינוכי מלא בפסיכולוגים ועובדים סוציאליים,בצבא ובמשטרה משרתים הרבה פסיכולוגים ויועצים אירגוניים, אז למה לא בספורט? מה החסם?

התשובה שלי לזה היא, שעולם הספורט הוא רגשי ומיידי יותר מכל העולמות האחרים. התוצאות בספורט, בניגוד לעולם העסקים, הן מאד מהירות. בכדורגל בכל שבוע יש משחק אחד או שניים וכך גם בכדורסל. בטניס יש למקצוענים מעל 20 תחרויות בשנה כשבכל אחת משחקים כמה משחקים וכך גם בענפים אחרים. במגזר העסקי מנהל נמדד רבעונית או שנתית ולא מפטרים אותו אחרי 3 הפסדים.

בנוסף, עולם הספורט תקשורתי בעוצמות בלתי רגילות והעיתונות הכתובה והאלקטרונית מסקרות את עולם הספורט על כל צדדיו: מקצועית, סטטיסטית, פרשנית, חברתית ורכילותית. על כל “פיפס” בליגה הכי זוטרה בענפי הכדורגל והכדורסל ועל הספורטאים הבכירים בענפים ה”זוטרים”, מגבבים אלפי מילים מידי יום. (אפילו עלי, שאני לא באמת מישהו חשוב ספורט, כתבו כמה עשרות כתבות) כלומר, מי שנמצא במרכז או בקרבתו מסוקר בצורה “מבהילה” ונמדד ברמה שבועית או פחות מזה על ידי מיליונים, שלכל אחד יש הזכות להביע את דעתו. זה מלחיץ מצד אחד את הספורטאים, (שחלקם מתקשים לעמוד בחשיפה התקשורתית במיוחד בארועי שיא) מנפח את האגו לחלק מהספורטאים ולרב העסקנים, מנהלים, בעלי הקבוצות ודומיהם.

שני המשתנים האלו מיצרים מצבים של התנהגות לא ממש רציונאלית, שקשה למדוד אותה בממדים עיסקיים. בכל המהומה הזו, פסיכולוג, הוא מי שמשקף למערכת את מה שהיא עושה, ולא תמיד נעים לחוות את זה. פסיכולוג, בעולמות אלו, נתפס כמישהו שהולכים אליו כשיש בעיות, ולכן אם אני לוקח או הולך לפסיכולוג – אני נתפס כ”חלש” בעולם הכוחני. פסיכולוג, גם אי אפשר למדוד, בניגוד למאמן כושר או רופא שהתוצאות שלהם נמדדות במונחים גופניים. ולכן ההשערה שלי, שהשילוב של כל אלו, יוצר עולם רגשי חזק מאד, מוטה כוחנות ותוצאות מיידיות, אפוף בענני אגו שלא מאפשרים צמיחה, למידה והתפתחות – מה שפסיכולוג אמור לעשות עם לקוחותיו.

בוידאו שלהלן יש דוגמא למשהו שניסיתי לעשות, חשבתי שיצליח בגדול, כי מאד מצליח במגזר העיסקי ו….כלום לא קרה, זה לא התרומם, אף לא הזמנה אחת של אבחון.