enhe
logo

מנכ”ל לא קל

במסגרת עבודתי כיועץ ארגוני עבדתי עם הנהלת ארגון גדול המעסיק אלפי עובדים. במקור, נתבקשתי לעבוד עם חטיבת התפעול, וכדרכי, ערכתי בתחילה אבחון וסידרת ראיונות עם מנהלים בתפעול ועם הסמנכ”ל הממונה עליהם. הדברים התפתחו כך, שתוך כדי תהליך האיבחון, העוסק בכלל בפעילות החטיבה, ותוך כדי עבודה המלווה ארגונית את סמנכ”ל התפעול, עלו ממצאים מעניינים דווקא על מנכ”ל החברה.

במשובים לגבי המנכ”ל עלה ניגוד בולט. כמעט צורם. דיברו עליו במונחים של גאון עסקי, אסטרטג מוכשר, מנהל חד, כזה שהוביל בהצלחה את החברה לתהליך צמיחה ולביצועים מצויינים. עד כאן הצד המפרגן. במקביל, נשמעו ביקורות רבות על סגנון הניהול שלו, על היחס הבעייתי שלו ועל התקשורת הבינאישית שלו, הלוקה בחסר, עם מנהליו ועובדיו. דיברו איתי עליו במושגים של ׳מנותק׳, ׳קר׳, ׳קצר רוח׳, ‘יהיר׳ וכיוצא באלה. נאמר לי גם שהוא צועק לא אחת, מעליב, נותן לאחרים תחושה שהם לא מבינים, לא יודעים, אפילו מטומטמים…

תהיתי אם להעביר לו את המידע, והתייעצתי עם סמנכ”ל התפעול. האחרון שקל, ולבסוף סידר פגישה ביני ובין המנכ”ל, שמטרתה היתה לשמוע את הפידבק שעלה לגביו בעבודתי בארגון. לקראת הפגישה חששתי מעט. הפידבק היה בעיקרו לא נעים, אפשר לומר אפילו קשה, ולא ידעתי כיצד השיחה תתפתח משם.

בפגישה עצמה חלקתי איתו את הרשמים שאספתי. התגובה שלו עשתה עלי רושם של ‘לא נעים, לא נורא’. מבחינתו זה לא טוב שאלו התחושות, אבל במקביל, טען שאין לו מה לעשות, שהרי אכן אנשים מרגיזים אותו לעתים, לא מבינים, מבזבזים את הזמן, מעצבנים אותו, והוא מבחינתו – מתרגז ולא מסוגל להסתיר את זה.

ראיתי מולי אדם רציני, מצליח, גם די נחוש ודי בשליטה, ובכל זאת לא נינוח. לא רגוע. מעט ׳תפוס׳ או לחוץ.

החלטתי בו במקום לשאול אותו שאלה. תגיד, שאלתי בנימוס, אפשר לשאול כמה אחוזים מהזמן שלך במשך היום אתה מחייך? לא פרצוף של חיוך, לא אילוץ, מחייך ממש – מבפנים. כמה?

הוא היה מעט נבוך מהשאלה, חיכה קצת וחשב. יותר משחשב, כנראה חישב. וענה לי ‘אני מחייך 20% מהזמן’. המשכתי עם הכיוון הזה. אתה מנהל מוערך מאוד בכלל המשק, אמרתי לו. אתה מנהל ארגון בו אלפי אנשים סרים למרותך, אתה משפיע על גורלם והתנהלותם של אנשים רבים וארגונים אחרים, אתה מרוויח משכורת עתק. כל אלה, ואתה מחייך 20% מהזמן? לא מגיע לך לעצמך, שתחייך יותר?!

הוא היה נבוך, אך זה חילחל והלכתי צעד נוסף קדימה. רוצה לחייך יותר? הצעתי לו.

הוא חשב שוב, וענה בחיוב. ‘רוצה’.

מאז התחלנו עבודה משותפת. עבודה של יעוץ אישי, מיוחדת ומעניינת, צמודה אישית למנכ”ל, וממוקדת במטרה המדוברת.

לאורך הדרך, במהלך שנים של עבודה משותפת, אני יכול לומר בסיפוק שהמנכ”ל הזה התפתח, השתנה ולמד. במקביל לעבודתו העסקית הרצינית, הנחושה, ההשגית, ה’כבדה’, פיתחנו מישור התנהגות-התנהלות נוסף. בשפתו ההישגית, הוא בוודאי יתמצת את התהליך ב’עליתי מ-20% ל-50%’.

בשפתי הפסיכולוגית-ארגונית אני יכול לומר, שעם הזמן והתהליך הוא פשוט למד. למד להכיר את עצמו ואת הגורמים החיצוניים ש”מעצבנים” אותו, למד לשלוט בהם דרך סבלנות והקשבה, למד לקחת בפרופורציות, למד להנות, למד יותר לחייך…

דיינו.