enhe
logo
דוגמא לצורה בה כתבתי תוך כדי משחק וניתחתי יותר מאוחר את התופעות המנטליות במשחק כדורעףאליפות העולם בקנדה 1993 - לא ידוע
עם פונטי בוינגייט
רישומים ממשחקי נבחרת הכדורעף
לא ידוע....אליפות העולם בג'ודו

סיפורים מהספורט

נוסף לכאן אפשר למצוא עוד סיפורים ב:

 בסיפורי ג’ודוסיפורי מרוצים וסיפורים מהנבחרת

ירידה לצורך עליה

בראשית דרכי כפסיכולוג ספורט, עבדתי עם נבחרת הנוער בכדורעף. את היוזמה לכך לקח המאמן דויד כפרי – מאמן מנוסה מאוד, שהיה שחקן בעצמו, מאמן הנבחרת הבוגרת, מאמן בקבוצות המובילות בארץ ומקצוען אמיתי. כפרי הכיר את המשחק על בוריו וכך גם את שחקניו, את יכולותיהם ואת קורותיהם. הוא זיהה שיש בנבחרת הצעירה הזו כשרונות גדולים, ובתור מאמן עם רגישות ואינטואיציה מפותחת, ביקש לחזק את עבודת הנבחרת בפן הפסיכולוגי והמנטלי. כך מצאתי את עצמי עובד לצידו, וכעבור זמן קצר גם טס איתו כחלק מסגל הנבחרת למחנה אימונים בהונגר
המשך

משחק חימום

בשנים 91-92 עבדתי כיועץ של נבחרת הנכים של ישראל בכדורסל. מדובר בנבחרת עם עבר מפואר, אשר בשנות ה-60 וה-70 היתה נבחרת מאוד חזקה ועתירת השגים. מאמן הנבחרת הנוכחי, היה כוכב העבר שלה,  ברוך חגאי, שחקן מצוין ומוכשר, עילוי עולמי בענף הזה. אולימפיאדת ברצלונה היתה היעד המסומן, והעפלה אליה היתה מותנית בהצלחה באליפות אירופה הקרובה. ההשתלבות בעבודה מקצועית בענף הזה, איננה מובנת מאליה כלל. מדובר על ענף חדש לי לגמרי, עם דינמיקה שונה, ז’רגון ייחודי, הרבה הומור (ברובו שחור, ולא תמיד קל לעיכול) – וכל אלה י
המשך

בדרך אל הכושר

אחד הנושאים המרכזיים בעבודת הספורטאים בכל ענף שהוא, הינו הפיתוח והשמירה על הכושר הגופני. לאורך השנים כפסיכולוג ספורט עבדתי עם ספורטאים רבים, ויכולתי לראות התמודדויות שונות עם העבודה המפרכת הכרוכה באימוני כושר. אחלוק כאן כמה דוגמאות: בתקופת עבודתי במכבי ת”א כדורגל, בעונת 86-87, עם המאמן שמעון שנהר, היתה הקבוצה עמוסת כדורגלנים מוכשרים ולמעשה כבר כוכבים בולטים (בינהם אלי דריקס, בוני גינצבורג, וכמובן – אבי כהן, שחזר למכבי ככוכב גדול אחרי תקופה בליברפול האנגלית). ניתן היה לראות הבדלים משמעותיים
המשך

עיתונאים

העבודה כפסיכולוג ספורט מבוססת בין השאר על אמון רב בין הספורטאי לפסיכולוג, דיסקרטיות מוחלטת של עבודתם, ואמונה משותפת בתהליכים עמוקים וממושכים. עקרונות אלו, הם כמעט ההפך המוחלט של עבודת עיתונאי הספורט אשר מחפשים לייצר כותרות מיידיות על נושאים רגישים ופרובוקטיבים, וכמו כן על העבודה האינטימית  המבוצעת עם הספורטאים המפורסמים. את פער הגישות, את הרגישות והתבונה שבהן יש להתנהל אל מול עיתונאים – למדתי על בשרי. הפעם הראשונה בה נתקלתי בעיתונות כ‘שחקן‘ פעיל בעבודה שלי, היה זמן קצר אחרי שהתחלתי ל
המשך

על המגרש שמחוץ למגרש

בשנת 1994, עת התחלתי לעבוד עם קבוצת הפועל תל-אביב בכדורגל, נחשפתי בעל כורחי לחלק מהחולאים שבתרבות הספורט בישראל. הקשר עם הפועל התחיל בטלפון מראש היחידה לספורט הישגי, איציק בן מלך, שהסביר לי שיורם אוברקוביץ’, לאור ההצלחות שלי עם ספורטאים אחרים, רוצה שאעבוד עם קבוצת הכדורגל של הפועל תל-אביב. תזכורת הסטורית קטנה לגבי שני המושגים הללו: 1. הפועל תל-אביב בכדורגל – מהמועדונים המובילים בארץ, נמצא אז בתקופה קשה, רצפי הפסדים, בצורת השגים, המאמן (משה סיני, שחקן עבר אגדי בהפועל, ’7 לב אדום
המשך

הנוסע הלא מתמיד

ספורטאים יוצאים באופן קבוע לאימונים ותחרויות בחו’ל. לאורך כל שנות עבודתי בספורט, היה נושא הנסיעות לחו”ל נושא רגיש במיוחד, טעון ומעורר בחישה מצערת של העסקנות עם המקצוענות. הדבר נובע בעיקר מהתפיסה שרווחה שנים ארוכות, שנסיעה לחו’ל הינה צ׳ופר, מתנה לנוסע, ולא חלק מעבודה מקצועית. מובן מאליו לכולם שייסע הספורטאי עצמו, וכנראה כך גם מאמנו. מעבר לכך, מתחילים מקבלי ההחלטות למדוד ולחשב את מי כדאי לשלוח לחו”ל, ולא בהכרח לפי קריטריון של תועלת מקצועית. כך היה לדוגמא לפני 25 שנה, כשעבדת
המשך

התארים שלי

בתחרויות ספורט יש תמיד כרטיס זיהוי לספורטאים, מאמנים, אנשי הצוות והמשלחת, כדי שיוכלו להיות מובחנים מהקהל ולהכנס לאולם התחרות והאימונים. אחד הדברים המעניינים במהלך עבודתי עם ספורטאים היה, שמעולם לא כתבו על כרטיסי הזיהוי שלי – פסיכולוג או פסיכולוג ספורט.  זוהי תעודת עניות למקצוע ולהתייחסות של הספורט למקצוע, כאשר ברור כל כך שהחלק המנטלי בספורט הוא מאד משמעותי. נראה שעדיין היום כמו לפני עשרות שנים, מאמנים ומנהלים שהבינו שצריך מאמן כושר, מעסה, תזונאי וכד’, לא הפנימו את המקצוע הכל כך חשוב
המשך